החלטה בתיק ת"א 11614-01-11

1.      התובע הגיש את כתב התביעה המקורי, כתביעה כספית בגין כספים שלטענתו הנתבעת חייבת לו בגין העבר, ולסעד הצהרתי לגבי חובתה לשלם לו כספים בעתיד.

2.      בדיון ביום 10.10.12 הובהר, כי אם מדובר בסעד כספי עתידי, בהתאם להלכה הפסוקה, יש לכמת אותו, להגישו כתביעה כספית ולשלם אגרה בגינו.         
הצדדים הופנו לניהול משא ומתן, כאשר ב"כ התובע התחייב, כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמות, יגיש כתב תביעה מתוקן אשר בו יכומת הסעד ההצהרתי לסעד כספי.

3.      בהחלטה מיום 30.1.13, שב בית המשפט וציין כי משהצדדים לא הגיעו להסכמה, על התובע לתקן את תביעתו על ידי כימות הסעד ההצהרתי.

4.      לאחר מספר בקשות ארכה, הוגש כתב התביעה המתוקן ביום 19.2.13.

5.      הנתבעת ביקשה להורות על מחיקת כתב התביעה המתוקן.           
לטענתה, כתב התביעה המתוקן הוגש תוך חריגה מהחלטת בית המשפט לגבי תיקון כתב התביעה בעניין כימות הסעד הכספי המבוקש. לעניין זה בלבד ניתנה רשות בית המשפט לתקן את כתב התביעה, ולא ניתן להוסיף טענות חדשות שלא נכללו בכתב התביעה המקורי, מסמכים שלא צורפו כנספחים לכתב התביעה המקורי, וסעד נוסף לחיוב הנתבעת בריבית מיוחדת לפי סעיף 28 א' לחוק חוזה ביטוח התשמ"א - 1981.        
הנתבעת טוענת, כי חלק מן הטענות נוגעות לעילה חדשה, אשר כבר התיישנה במועד הגשת כתב התביעה המתוקן.

6.      התובע בתגובתו מציין כי מדובר בבקשת סרק, הנובעת מניסיון להכביד על ההליך ולסרבל אותו, ולהמנע מלתת גרסת הגנה לכתב התביעה המתוקן.     
עוד מציין התובע את המדיניות המרחיבה לגבי תיקון כתבי טענות, אשר דרך כלל מתאפשר על מנת לשקף את המחלוקות האמיתיות שבין בעלי הדין.        
הנתבעת נמנעה מהגשת תשובה.

7.      מחד גיסא, יש ממש בטענת הנתבעת כי כתב התביעה המתוקן חורג באופן ממשי מגדר התיקון שהותר בעבר על ידי בית המשפט. לצד תיקונים בלתי מהותיים וניסוחים שיש בהם רק הרחבה של כתב התביעה המקורי, נמצאות גם טענות מהותיות שלא הופיעו בכתב התביעה המקורי.     
מאידך גיסא, יש ממש בטענת התובע, כי גישתו של בית המשפט הינה מרחיבה לגבי תיקון כתבי טענות, וכל עוד לא החלו ההליכים, באופן של הגשת ראיות או שמיעתן, נוטה בית המשפט לאשר תיקון כתבי טענות, על מנת שיהא בהם כדי לשקף את המחלוקת האמיתית בין בעלי הדין.

8.      אכן, קיימת מגמה מרחיבה באפשרות לתיקון כתבי טענות, בשלבים מקדמיים של ההליך. יחד עם זאת, אם תובע מבקש לתקן את כתב התביעה לאחר שהצד השני כבר הגיש כתב הגנה ותכנן את הגנתו על פי כתב התביעה המקורי, קל וחומר לאחר קדם משפט שנוהל על סמך כתב התביעה מקורי - הרי שבדרך כלל מורה בית המשפט על חיוב התובע בהוצאות, נוכח העובדה כי התרשל בניסוח כתב התביעה המקורי וגרם לצד שכנגד להוצאות מיותרות.

9.      נוכח כל האמור לעיל, ובאיזון בין המגמה המרחיבה לאפשר תיקון כתבי טענות, לבין החריגה המהותית מההסכמות - אני מתיר את הגשת כתב התביעה המתוקן כמות שהוא, רק בכפוף לתשלום הוצאות הנתבעת בסך 1,500 ש"ח ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

10.  כמובן שזכותו של התובע לוותר על התיקונים הנוספים, ולהגיש כתב תביעה מתוקן רק לעניין כימות הסעד ההצהרתי, ואז ימנע מתשלום ההוצאות האמורות.

11.  עוד יודגש, למעלה מן הצורך, כי ככל שכתב התביעה המתוקן כולל עילות חדשות, אשר לא נכללו בכתב התביעה המקורי, הרי שמועד ההתיישנות לגבי אותן עילות חדשות ימנה למועד הגשת כתב התביעה המתוקן, והנתבעת תוכל לטעון כל טענה בקשר לכך.       
אכן, הכלל הוא, כי אם יש בתיקון כתב התביעה משום הוספת עילה חדשה, שלא היתה כלולה בכתב התביעה המקורי, עילה שהתיישנה בינתיים, לא יותר תיקון כתב התביעה (רע"א 6863/12 אמל סאלח מחאמיד נ' שירותי בריאות כללית, (24.2.2013)).     
דא עקא, עניין ההתיישנות עלה רק כעניין שולי לטענה מרכזית של חריגה מההסכמה לתיקון כתב התביעה. עניין זה נטען לגבי חלק קטן מהתיקונים המבוקשים, ולא באה אליו התייחסות ברורה בתגובת התובע.